דברי מנהלת המשלחת, סיגל פרדו, בסיום המסע לפולין:

חברי משלחת יקרים,

לפני שבוע יצאנו למסע הזה יחד. יצאתם קבוצה של בני נוער נרגשים, אולי לא לגמרי בטוחים למה אנחנו נוסעים כל כך רחוק כדי לראות דברים כל כך קשים. והנה כעת, אחרי שבוע עמוס ומטלטל, אנחנו עומדים כאן אחרת. בוגרים יותר, מבינים יותר, מחוברים יותר – זה לזה ולסיפור של העם שלנו.

ראינו דברים שקשה לעכל. הלכנו בין הצריפים באושוויץ, נגענו בקירות שספגו את הדמעות והכאב, ראינו את תאי הגזים במיידנק. שמענו סיפורים על נערים ונערות בגילכם, שכל החלומות והתקוות שלהם נגדעו באחת. על משפחות שנקרעו לגזרים, על אהבות שהופרדו, על חיים שלמים שנמחקו.

אבל המסע הזה קיבל משמעות אחרת, עמוקה אף יותר, בגלל מה שקרה בארץ בשבעה באוקטובר 23'. כשעמדנו מול קבר הילדים בקיילצה, כולנו חשבנו על הילדים מקיבוץ בארי ומכפר עזה. כשראינו את הצעצועים שנשארו, נזכרנו בצעצועים השרופים בשדרות. פתאום, המרחק בין 'אז' ל'עכשיו' הצטמצם, והבנו שהרוע – הוא אותו רוע, והשנאה – היא אותה שנאה.

אבל יש הבדל עצום אחד, והוא ההבדל שעושה את כל השינוי: היום יש לנו מדינה. יש לנו צבא חזק. יש לנו את היכולת להגן על עצמנו. רבים מהחברים שלכם מהשכבה הבוגרת כבר מתגייסים עכשיו, והם חלק מהכוח הזה שמגן על המדינה שלנו.

אז מה אנחנו לוקחים איתנו הביתה מהמסע הזה?

קודם כל – את החובה לזכור ולספר. אתם, שראיתם במו עיניכם, הפכתם להיות עדים. תספרו למשפחה, לחברים, ובעתיד – לילדים שלכם. כי רק מי שזוכר את העבר, יכול לבנות עתיד טוב יותר.

שנית – את ההבנה שאנחנו חייבים להיות חזקים. לא רק בנשק ובטנקים, אלא גם ברוח. חזקים בערכים שלנו, באהבת האדם, בדרך שבה אנחנו מתייחסים אחד לשני.

ושלישית – את התקווה. כן, דווקא במקומות האלה של החושך הגדול ביותר, ראינו כמה אור יש בעם שלנו. ראינו איך מתוך האפר הזה, קמנו והקמנו מדינה לתפארת. איך למרות כל הניסיונות להשמיד אותנו – אנחנו כאן, חזקים, מאוחדים וגאים.

תלמידים יקרים, כשתחזרו הביתה, תחבקו את המשפחות שלכם חזק. תסתכלו סביבכם על המדינה היפה שלנו, ותדעו שיש לכם חלק חשוב בהמשך הדרך שלה. אתם הדור הבא של המדינה הזאת, וכל הצוות שליווה אתכם ואני גאים בכם – בבגרות שגיליתם במסע, ברגישות, בכוח.

יצאנו למסע עם ההודעה הדרמטית של נוה גור, השחקן בהצגה, על פציעתו הקשה של בנו איתמר, ובמהלך המסע התבשרנו על שיפור במצבו. נמשיך להתפלל ולאחל להמשך החלמתו ולשיקום מוצלח.
יחד נמשיך לבנות כאן מדינה שכולנו יכולים להתגאות בה. מדינה של אור לגויים, של ערכים, של אהבת אדם. זו המשמעות האמיתית של "לעולם לא עוד".

יצאנו למסע למרות שאנחנו נמצאים במלחמה, ואנחנו לרגע לא שוכחים זאת. אנו מתפללים לשובם של החטופים, וביניהם עומר שם טוב, כואבים את נפילתם של החיילים והאזרחים, מאחלים החלמה מהירה לפצועים ומייחלים שהמפונים ישובו במהרה לבתיהם.

לסיום, בכדי שהמסע הזה יצא לפועל ושיעבור באופן מושלם אני רוצה להודות לכל הנוגעים בהצלחת המסע:
✅תודה לנהגים ולקב"טים הפולנים – כריס, כריס וקרול.
✅ תודה לפיילוט דניאל פולו
✅ תודה למדריכי יד ושם – נועם, עופר וענת – שהעבירו את ההדרכות באופן מקצועי, מרגש, עם התייחסות לכל סיפור אישי שהיה רלוונטי לאתרים.
✅ תודה לחברת הנסיעות איסתא, ולנציג שלה, שליווה אותנו לאורך כל המסע – האיש שדאג שלכולנו לא יחסר דבר, וכל דבר נעשה לשביעות רצוננו ואף מעבר… – יורם קסטל
✅ תודה למנהלת ביה"ס, סיגל דוד, שכיבדה אותנו בנוכחותה והצטרפה אלינו בחלקו השני של המסע.
✅ תודה לרופאת המשלחת, ד"ר נתנאלה מילר, שהיתה חלק בלתי נפרד מהצוות, טיפלה במסירות ובמקצועיות במי שהיה צריך, העשירה אותנו במידע, והיתה עוגן משמעותי עבור כולם.
✅ תודה לרעות שלנו, מזכירת השכבה, שדאגה לכל האדמיניסטרציה, אספה את המכתבים מההורים ודאגה לכל הפרטים הקטנים.
✅ תודה למחנכים המלווים-
קבוצה 1 – עודד ועומר
קבוצה 2 – עומר וניצן
קבוצה 3 – מיכל ורוני
שהשקיעו ועבדו קשה בהכנה (גם בזמן השביתה…) כדי שהמסע יהיה מוצלח ומשמעותי עבורכם. הם עזבו את משפחותיהם והפכו להיות האמא והאבא שלכם למשך שבוע מכל הבחינות.
תודה מיוחדת לרוני, שיצאה כמחנכת מלווה ובנוסף המשיכה בתפקידה כיועצת השכבה, הקשיבה והרגיעה לאורך כל המסע. זכינו!
✅ ואחרונים חביבים, תודה לכם, משתתפי המשלחת, שהייתם קשובים, סקרניים, דייקנים, סבלניים ורגישים לזולת.

אוהבים וגאים בכם מאוד,
סיגל פרדו וצוות המחנכים המלווים

מפת המסע

אלבום המסע